החלטה בתיק ה"פ 38148-01-11 - פסקדין

לפני בקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף בשל העדר עילה, העדר צדדים נדרשים להליך ומשום שבית משפט זה איננו בבחינת הפורום הנאות לדון בתובענה. לחילופין, מתבקשת העברת התובענה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, לפסים רגילים, בשל הצורך בבירור עובדתי מורכב.

1. רקע הדברים

בהמרצת הפתיחה שבכותרת טוענים המבקשים, כי הם שוכנעו על ידי המשיב להשקיע כספים באמצעותו לצורך רכישת שלושה נכסי נדל"ן בעיר ברלין בגרמניה וכי המשיב הפר את התחייבויותיו להעביר את נכסי הנדל"ן על שמם ולא עשה כן עד עצם היום הזה. המבקשים טוענים עוד, כי המשיב אף לא קיים את המצגים שהציג להם עובר להתקשרותם בעסקה, עשה בנכסים שנרכשו כבתוך שלו וניהל אותם באופן כושל.   

על פי הנטען, המשיב הציג עצמו כמומחה בתחום הנדל"ן באירופה, אשר נוהג לרכוש נכסים מניבים עבור משקיעים במחיר הזדמנות, כאשר לאחר מכן הוא מוכר את הנכסים במחירם הריאלי. על פי הנטען, המשיב הבהיר למבקשים כי נדרשת השקעה של הון עצמי בשיעור של 20% מסכום הרכישה וכי היתרה מגויסת בהלוואה מובטחת במשכנתא, כאשר בתקופת הביניים מנוהלים הנכסים על ידי חברת ניהול שדואגת להשכרת הנכסים, לגביית דמי השכירות ולפירעון תשלומי המשכנתא. על פי הטענה, המשיב התחייב לפעול כנאמן של המבקשים בגין השקעותיהם, החל משלב רכישת הנכסים, דרך קבלת המשכנתאות ועד למכירתם.

המבקשים טוענים, כי התרשמו עמוקות ממצגי המבקש ועל כן העבירו לידיו סך כולל של 416,531 אירו, לצורך רכישה של בניין ברחוב הולצהואזר וחלקים מהבעלות בשני בניינים נוספים, האחד ברחוב ציטואר והשני ברחוב אלזן.

יצוין, כי כל הנכסים (או החלקים באותם נכסים) נרכשו בפועל באמצעות חברות שהתאגדו בגרמניה; הבניין ברחוב הולצהואזר נרכש על ידי חברת Holtshauser(להלן: " חברת הולצהואזר"), הבניין ברחוב ציטואר נרכש על ידי חברת Kotelוהבניין שברחוב אלזן נרכש על ידי חברת Y.C investment. המבקשים טוענים, כי כל אותן חברות גרמניות שעל שמן נרשמו הנכסים הינן בבעלותו או בשליטתו של המשיב וכי באמצעות רישום הנכסים על שמן של אותן חברות ביקש המשיב להבריח את הנכסים מהמבקשים. עוד יצוין, כי ככל הנראה כל המניות בחברות הנ"ל מוחזקות על ידי חברת אחזקות בשם סאטיבלר, אשר אין חולק כי במועדים הרלבנטיים לתובענה המשיב היה, לכל הפחות, מורשה חתימה בה.

הסעדים שהתבקשו במסגרת התובענה הינם סעדים הצהרתיים, לפיהם המבקשים הינם הבעלים של שלושת הנכסים נשוא התובענה (בהתאם לשיעור השקעתם בנכסים); כי המבקשים הינם בעלי מניות בחברות המחזיקות את הנכסים; כי המבקשים רשאים לממש או למכור את המניות והנכסים ללא קבלת היתר מהמשיב וכי למשיב אין רשות לעשות פעולה כלשהי במניות או בנכסים.

יצוין, כי המרצת הפתיחה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום והעוברה לבית משפט זה, מפאת חוסר סמכות עניינית וכי בד בבד עם המרצת הפתיחה הגישו המבקשים בקשה לקבלת צו מניעה האוסר על דיספוזיציה בנכס שברחוב אלזן. בהמשך, הוגשה בקשה נוספת, שעניינה בנכס המצוי ברחוב ציטואר, אולם נכס זה נמכר בינתיים באופן שייתר את הבקשה.

המשיב, מצדו, הגיש בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף ולחילופין - להעברתה לפסים רגילים, היא הבקשה דנן. בבקשתו מפרט המשיב את גרסתו לאירועים נשוא התובענה; המשיב מאשר כי שימש כמעין מתווך בעסקה לרכישת הבניין ברחוב הולצהואזר וכי המבקש 1, אברהם קליין, העביר סך של כ- 205,000 אירו לצורך רכישת הבניין. אולם, לגרסתו, הסכום הנ"ל הועבר לידי חברת סאטיבלר, שהמשיב הינו מורשה חתימה בה, כאשר יתרת סכום הרכישה התקבלה במשכנתא, שחברת סאטיבלר ערבה לפירעונה. לגרסתו של המשיב, ניהול הבניין ברחוב הולצהואזר, על ידי המבקש 1, היה כושל ביותר, ומשכך העמיד הבנק את המשכנתא לפירעון מיידי, דבר שהסב נזקים ועלויות לחברת סאטיבלר. לטענת המשיב, המבקש 1 אמנם העביר סכומי כסף נוספים, שאמורים היו לשמש לרכישת הנכסים ברחובות ציטואר ו אלזן, אולם לאור הוצאות נוספות בקשר עם רכישת הבניין ברחוב הולצהואזר, שאותן המבקש 1 סרב לשלם, ועקב מעשיו ומחדליו של המבקש 1 בקשר עם ניהולו של  הבניין ברחוב הולצהואזר, נותרו יתרות חובה בקשר עם הבניין שטרם התגבשו במלואן, כך שיתכן שלא רק שלא תיוותר יתרת זכות לרכישת איזה מבין הנכסים האחרים, כי אם יתרת חובה. המשיב הבהיר, כי אין כל מניעה מצד חברת סאטיבלר להעברת מניות חברת הולצהאוזר לידי המבקש 1, בכפוף לסילוק ערבותה למשכנתא, וכי אין כל מניעה להעביר למבקשים את המניות המשקפות את חלקם בחברות האחרות, המחזיקות בנכסים שברחובות ציטואר ו אלזן, אולם זאת בכפוף לכך שתיוותר יתרת זכות לטובתם בגין השקעתם, לאחר קיזוז ההוצאות והעלויות בקשר עם הנכס שברחוב הולצהאוזר, אשר נגרמו לחברת סאטיבלר.

2. טענות הצדדים

המשיב טוען, כי הפורום הנאות לדון בשאלת בעלות המבקשים בנכסי המקרקעין נשוא המרצת הפתיחה, כמו גם בשאלת בעלות המבקשים במניות החברות הזרות המחזיקות בנכסים, הנו בית המשפט בגרמניה. זאת, משום שמדובר בנכסי מקרקעין המצויים בגרמניה, הרשומים בבעלות חברות גרמניות וכל פעולה בקשר עמם כפופה לדין הגרמני. למעשה, כל הפעולות הקשורות בהעברת הנכסים והמניות נעשו ויעשו בגרמניה, גם המשכנתאות בגין הנכסים נלקחו בגרמניה וכל העדים הנוגעים לדבר מצויים, אף הם, בגרמניה.       

המשיב טוען עוד, כי אף שהנכסים השונים הינם בבעלות חברות גרמניות והמבקשים עותרים לקבלת סעד הצהרתי כי מניות מסוימות של אותן החברות שייכות להם, הרי שהחברות הגרמניות כלל לא צורפו כמשיבות (ואף לא יתר בעלי המניות של אותן החברות) ודי בטעם זה כדי להביא לסילוק התובענה על הסף.

המשיב מוסיף וטוען, כי התובענה אינה מגלה עילת תביעה, לא בכלל ולא בפרט; המבקשים טוענים כי הם שילמו כסף לצורך רכישת נכסים בגרמניה, אולם הם לא מציינים בשום מקום מה היקף השקעתם בכל אחד ואחד מהנכסים. יתרה מכך, המבקשים אף לא צירפו לתביעה את חברת סאטיבלר, המחזיקה במניות חברת הולצהואזר. לטענת המבקש, כל מעמדו בחברת סאטיבלר מתמצה בהיותו מורשה חתימה בחברה, ובוודאי אין הוא בעל סמכות להכריע ולהחליט בנושא העברת מניות או כל נושא אחר.

לבסוף, טוען המשיב, כי המרצת פתיחה אינה הדרך המתאימה לבירור העניין הנדון. זאת, משום שהכרעה בעניין הנדון תחייב בירור עובדתי מורכב וארוך שאיננו מתאים למסגרת של המרצת פתיחה ומשום שהעובדות המפורטות בהמרצת הפתיחה אינן מאפשרות מתן הסעד הנדרש. זאת ועוד. הסעד ההצהרתי המבוקש נדרש לקראת הגשתה של תביעה כספית בעתיד וגם מטעם זה אין לברר את הסכסוך דנן במסגרת של המרצת פתיחה.

המבקשים טוענים, כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית משפט זה, שכן ההתחייבות נערכה בישראל, הצדדים לעסקה הם תושבי ישראל, ההסכם נחתם בישראל והמשיב קיבל בישראל את מלוא הכספים בגין הנכסים. לטענת המבקשים, התובענה הוגשה כנגד המשיב ולא כנגד חברת סאטיבלר ולא בכדי; המשיב הוא שהתחייב כלפי המבקשים באופן אישי לרכוש עבורם נכסים מניבים והציג עצמו כמומחה נדל"ן. המשיב הוא שקיבל את כספי המבקשים והוא גם שהתחייב להעביר את הבעלות בנכסים על שמם. המבקשים טוענים, כי אין לאפשר למשיב, אשר הבריח את הנכסים לבעלותן של חברות זרות, לחמוק עתה מהדין בטענה כי מאחר שעסקינן בחברות זרות, סמכות השיפוט אינה בישראל.

המבקשים טוענים עוד, כי כל אותן חברות גרמניות, שעל שמן נרשמו הנכסים, הינן בבעלותו או בשליטתו של המשיב. מכל מקום, התובענה דנן הוגשה כנגד המשיב בלבד, באשר הוא שהתחייב מול המבקשים באופן אישי.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי המשיב, בעצמו, מאשר בבקשת הסילוק, כי המבקשים העבירו כספים לצורך רכישת נכסים בגרמניה וכי נכסים כאמור אכן נרכשו ואולם הוא מבקש לטעון, כי חברת סאטיבלר היא שקיבלה את הכספים מהמבקשים. בנסיבות אלה, אין לשהות לטענה כי התובענה אינה מגלה עילת תביעה. מכל מקום, אין לאפשר למשיב לטעון, כי הוא אינו הצד הנכון לתביעה, כי אם חברת סאטיבלר, ובאותה נשימה לטעון, כי מגיעים לחברת סאטיבלר סכומי כסף שונים מהמבקשים, שבגינם קמה למשיב טענת קיזוז.

לבסוף, טוענים המבקשים, כי המרצת הפתיחה הינה דרך המלך לבירור טענותיהם, שכן מטרתם הינה למנוע את הברחת הנכסים שרכשו במיטב כספם ומשכך הם נזקקים לסעד הצהרתי, לפיו הנכסים הינם נכסים בבעלותם וכי מניות חברות הקש שהקים המשיב שייכות, אף הן, למבקשים. לטענתם, אין כל ממש בטענה כי המדובר בעניין המצריך בירור עובדתי מורכב וארוך. לשיטתם: " המדובר בפרשה עובדתית שאין פשוט ממנה: הנתבע גנב את כספי התובעים ועתה מבוקש כי בית המשפט הנכבד יצהיר כי הנכסים שנרכשו שייכים לתובעים וכי המניות של חברות הקש שהקים הנתבע שייכות לתובעים."   

3. סילוק על הסף